המין האנושי עובר בתקופתנו תהליך בעל השלכות גורליות. עוד ועוד יכולות מחשבתיות ויצירתיות שנחשבו עד לאחרונה ייחודיות לאדם הופכות נחלתם של המחשבים. אנחנו מפקידים בידי האלגוריתמים של ספוטיפיי ואמזון את הטעם האמנותי והתרבותי שלנו. מנועי בינה מלאכותית מתקנים את הטקסטים שאנחנו כותבים ואפילו מפיקים טקסטים חדשים בעצמם. הם גם יודעם ליצור איורים ועיצובים באיכות גבוהה כל כך עד שלא תמיד אפשר להבחין בינם לבין יצירה אנושית.

עתידם של המקצועות היצירתיים

כבר שנים מזהירים כלכלנים ואנשי טכנולוגיה שהאוטומציה צפויה להביא להיעלמותם של מקצועות רבים בשוק העבודה. עד לאחרונה התפיסה הנפוצה הייתה שהמקצועות שייעלמו ראשונים הם אלה שמבוססים על פעולות טכניות חזרתית – נהגי מונית, פקידים או עובדי קופה. מהפכת הבינה המלאכותית היצירתית (Generative AI) סימנה תפנית מפתיעה: התברר שהתחומים המאוימים ביותר הם דווקא המקצועות היצירתיים – מעצבים, מתרגמים, כותבים ואפילו אמנים. אלה הם תחומי פעילות שנחשבו לגולת הכותרת של האנושיות, שמבדילים בין האדם לחיה. כעת מתברר שמכונות מסוגלות לבצע אותם בהצלחה.

המהפכה הזאת מאלצת אותנו להגדיר מחדש את מהות האנושיות ויש לה גם השלכות מעשיות על חייהם ופרנסתם של מיליוני עובדים בתחומי היצירה והרוח; כבר בימינו אנו מעצבים, מאיירים וכותבים מאבדים את עבודתם.

שינויים אלה מצטרפים למגמה תרבותית רחבה יותר שנמשכת כבר עשרות שנים. העולם נעשה יותר ויותר דיגיטלי ויכולת הקשב האנושית הולכת ופוחתת בהתאם. אנשים קוראים פחות ספרים והולכים פחות לתיאטרון או למוזיאון. הפופולריות של תחומי התרבות המסורתית צונחת והביקוש ללימודי מדעי הרוח באקדמיה הולך ויורד. כעת למשבר התרבות בעולם קפיטליסטי וחומרני מצטרף אתגר חדש ומהותי יותר: העברת היכולות היצירתיות של האדם לרשותה של המכונה.

האם היריבות בין הרוח והטכנולוגיה אכן בלתי נמנעת? אם אנשי הרוח ינסו להתחרות במחשבים הם כנראה יפסידו. על כן בתקופה האחרונה מתפתחות יוזמות שונות לשיתוף פעולה וחיבור בין התחומים היצירתיים לבין הטכנולוגיות החדשות. יצירות תרבותיות מסוג חדש באות לעולם: יוצרות תיאטרון המשתמשות ב-AI ופילוסופים־מתכנתים.

הרוח והמכונה משתפות פעולה

פרויקט המחולל של מכון ון ליר בירושלים נועד לקדם את שיתוף הפעולה הזה ולהתחיל שיחה חדשה בין יצירה לטכנולוגיה. הייתה זו מעבדה לחיי רוח בעידן טכנולוגי שפעלה במשך השנה האחרונה ושימשה עשרה מיזמים מתחומים שונים על התפר שבין עולם הרוח לעולם הדיגיטלי.

המשתתפות והמשתתפים השתתפו בהרצאות ובסדנאות במכון, ועברו ליווי של מנטורים – דמויות מובילות בתחומי היצירה הממוחשבת והפילוסופיה של הטכנולוגיה. בסוף התהליך נבחרו שני פרויקטים לזכייה בפרס משותף של עשרת אלפים שקלים.

הפרויקט הראשון הוא AI Relationships, בהובלת יואש פלדש ועדי "מנקו" פלד־פליישר. מטרת הפרויקט היא לגייס את הבינה המלאכותית כדי לזרז את האבולוציה של השפה. בעזרתם של מחוללי שפה יצרו השניים מונחים ומילים חדשים לחלוטין שנועדו לעזור לבני אדם להבין טוב יותר את המציאות בעידן ה־AI. המילים החדשות מבקשות לתאר את הרגשות והמצבים המנטליים החדשים שבני אדם עשויים לחוש בעקבות הידוק היחסים בינם ובין פלטפורמות בינה מלאכותית.

אחד המונחים החדשים שנוצרו באמצעות שיתוף הפעולה הזה הוא ingenuiphobia, שמשמעותו "החרדה שה־AI יהיה חכם יותר ממני". מושג נוסף הוא Xenithum – משולש רומנטי של זוג אנושי ופלטפורמת בינה מלאכותית. Botnosis הוא מצב דמוי היפנוזה שנוצר בהשפעת התגובות הרפטטיביות של ה-chatbot. ויש עוד עשרות מלים – כולן פרי ידן של AI. פלש ופלד־פליישר יצרו גם קורס מקוון: סדרה של שיעורי וידיאו קצרצרים בטיקטוק ובאינסטגרם שנוצרו כולם בידי מכונה ומציגים את הרגשות החדשים ואף מציעים פתרונות לא שגרתיים להתמודד עמם. הפרויקט המשלים, Silicon Speaks, קורא להנהיג כינוי גוף (pronoun) חדש שמנועי בינה מלאכותית יהיו מחויבים להשתמש בו כאשר הם מדברים בגוף ראשון.

הפרויקט הזוכה השני הוא "דאדא הפקות" של אמה מרגריטה ארנסט, והוא משלב בין תיאטרון, בינה מלאכותית ומציאות מדומה. בעידן שבו אולמות התיאטרון מאבדים את כוח המשיכה שלהם, הפרויקט מבקש להביא את התיאטרון הביתה באמצעות מציאות מדומה. ארנסט בחרה במחזה האבסורד "הכסאות" מאת אז'ן יונסקו, שבמרכזו זוג קשישים המתגוררים בבית עגול על אי באוקיינוס. היא הפכה אותו לחוויה אינטראקטיבית שבה הצופה פוגש את הדמויות בעצמו. במת התיאטרון משורטטת מחדש והצופה הופך לשותף בהתרחשות.

אנחנו מקווים שהפרויקטים הזוכים והאחרים יזכו להצלחה בציבור וישפיעו על הסביבה התרבותית שבה אנו חיים. גם לעצם השיחה על משמעות החיים והאמנות בעידן המכונות היוצרות ועל ההזדמנויות החדשות שהוא מאפשר יש חשיבות רבה ואנו מקווים שהיא תלך ותתרחב.