אלה ימים קשים למחשבה. אנחנו מוצפים ברגשות של עצב ושיברון לב, של פחד וזעם, של ייאוש וצימאון לתקווה. לצד אלה אנו חווים גם רגשות של חמלה, של גבורה ושל סולידריות אנושית החוצה מחנות פוליטיים ולפעמים גם חוצה עמים – ברית המאפשרת לאחרים ברחבי העולם להזדהות עם הכאב שלנו, ולנו לגלות אמפתיה לכאב של אחרים.

אלה ימים קשים לדיבור סדור ולמחשבה, ולמרות זאת, ואולי דווקא בדיוק מהסיבה הזו, יש לרבים מאיתנו צורך לדבר ולעשות קצת סדר, לחפש בתוך הערפל קצת בהירות מחשבתית.

אנחנו יושבים לדבר מתוך הבנה שהמילים שיש לנו כרגע לא מספקות, ולא תמיד מדויקות, אבל גם מתוך הכרה בצורך לדבר ובחובה שלנו כאנשי מילים לחלוק את המחשבות שלנו.

כל מקבצי שיחות "זמן מלחמה" מפורסמים כעת. השיחות זמינות לצפייה:

מקבץ שלישי

תיאולוגיה פוליטית, קנאות דתית ואחווה

פרופ' שי לביא, ראש מכון ון ליר בירושלים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
פרופ' חביבה פדיה, המחלקה להיסטוריה של עם ישראל, ראש מרכז אלישר לחקר תרבות יהדות ספרד והמזרח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

פרופ' שי לביא משוחח עם פרופ' חביבה פדיה על כוחה של החשיבה הדתית על הפוליטיקה, ועל אחריות האינטלקטואלים בהקשר הזה. שפת החמאס היא שפה שמגיעה מתיאולוגיה ומדברת על  מלחמת מצווה, על ג'יהאד. חשוב להבין ולזהות את הבסיס התיאולוגי של השפה הפוליטית אך להיזהר מלהיכנס לשיח כזה בעצמנו: זו לא מלחמת מצווה ואנחנו לא נלחמים על קידוש השם. התיאולוגיה הפוליטית, שמעבירה את תפקיד האל לאדם, היא מסוכנת, ואף על פי שאי-אפשר לנתק את ההווה מהמסורות התיאולוגיות, אסור לראות בהווה בבואה של העבר. תפקיד האינטלקטואלים הוא לזהות את ההשפעה של התיאולוגי על הפוליטי כדי ליצור זיקות חדשות ואחרות בין הפוליטי לתיאולוגי, כאלה שיש בהן ממד מוסרי ראוי.

על שיח החזרה היהודית לעזה

ד"ר דותן הלוי, עמית באקדמיה ע"ש פולונסקי, מכון ון ליר בירושלים
הרב קובי בורנשטיין, מנהל התוכן במרכז מורשת גוש קטיף

מה יישאר מרצועת עזה אחרי המלחמה ומה יהיו היחסים בין ישראל לעזה ביום שאחרי? אנחנו עומדים בצומת דרכים ביחסים בין מדינת ישראל לרצועת עזה. ד"ר דותן הלוי, היסטוריון החוקר את עזה, משוחח עם הרב קובי בורנשטיין, ממרכז מורשת גוש קטיף, על עתידה של עזה ועל שאלת ההתיישבות היהודית בה. לעומת בורנשטיין, שסובר כי התיישבות יהודית ברצועת עזה היא מטרה וחזון ראוי שיש לשאוף לממשו מתוך הסכמה לאומית רחבה, עבור הלוי מדובר בפעולה שאין לה בסיס היסטורי או מוסרי והיא חלק מהאסון הפוליטי שאנחנו מצויים בו עכשיו. 

איך למצוא מילים: על ספרות בעת מלחמה

ד"ר טפת הכהן-ביק, חוקרת אורחת ב- NYU וב-CUNY
בכל סרלואי, מורה, משוררת ומבקרת ספרות. כלת פרס עמיחי לשירה לשנת 2022

"תפקידה של הספרות בזמן שלום ובעת מלחמה הוא להגיד אמת ולדובב את המעמקים", אומרת המשוררת בכל סרלואי. ד"ר טפת הכהן-ביק משוחחת עם בכל סרלואי על הקושי למצוא מילים מאז 7 באוקטובר, אך גם על תחושת הדחיפות ועל תפקידו של המשורר בזמן מלחמה. השיחה עוסקת בפער בין הקצב האיטי של הספרות לבין הקצב המהיר של המלחמה, ונוגעת בקינה כצורה ספרותית בעלת ערך דתי ופואטי. הדוברות שואלות איך אפשר לכתוב את האבל ואם הספרות מציעה לנו רק נחמה או גם שפה פוליטית אחרת.

משפט הלחימה ולוחמה משפטית

פרופ' ארנה בן-נפתלי,  הפקולטה למשפטים, המכללה למנהל, ומכון ון ליר בירושלים
ד"ר איתן דיאמונד, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

השיחה מבהירה תחילה את שני מושגי התשתית של הדיון: "דיני מלחמה / דין הומניטרי" (משפט) ו"לוחמה משפטית" – lawfare (לגיטימציה). על התשתית הזאת נכנסת השיחה עם ד"ר איתן דיאמונד לשדה המוקשים הדיסקורסיבי בשעה שהיא מבקשת להשיב על כמה שאלות, למשל: מדוע כשהתותחים רועמים, המשפט לא רק שאינו שותק אלא אף מדבר בריבוי קולות? מה הם פשעי מלחמה; פשעים נגד האנושות ופשע הג'נוסייד? האם הם התבצעו ב-7 באוקטובר והאם הם מתבצעים בסבב האלימות הנוכחי בעזה?

ריבוי דעות וחופש ביטוי בזמן מלחמה – בין תקשורת לפוליטיקה

פרופ' נעמי חזן, ח"כ לשעבר ופרופ' אמריטה למדע המדינה באוניברסיטה העברית
ענת סרגוסטי, עיתונאית, מנהלת תחום חופש העיתונות בארגון העיתונאים בישראל

חברת הכנסת לשעבר פרופ' נעמי חזן משוחחת עם העיתונאית ענת סרגוסטי על החיוניות של ריבוי דעות במרחב הציבורי ועל הפגיעה בחופש הביטוי. במישור הפוליטי אנחנו רואים המשך של התהליכים המתרחשים בשנה האחרונה של צמצום ופגיעה של ממש בחופש להביע דעות שאינן תואמות את עמדות הממשלה הנוכחית, ומצב המלחמה אף מחריף את הפגיעה הזאת. 

במישור התקשורתי קרו כמה דברים. סביב אירועי 7 באוקטובר היה לתקשורת תפקיד חיוני והכרחי בהעברת מידע, ובעצם היא מילאה את מקומן של סמכויות המדינה. אך מאז פרוץ המלחמה התקשורת משדרת ללא ביקורת את עמדת הצבא ודובר צה"ל ואינה חושפת לציבור בישראל את מה שקורה בעזה. בתקשורת ובציבור פועלים גם צנזורה עצמית וגם חשש פוליטי, אך היעדר המידע והשתקת הדעות השונות פוגעים באפשרות להתפתחות והתחדשות פוליטית הנגזרת מחופש דעות ומשיח ציבורי פתוח. 

איך יוצאים מזה? יהודים ופלסטינים בין חומות לחלומות

ד"ר אסף דוד, ראש תחום ישראל במזרח התיכון במכון ון ליר בירושלים
ד"ר אמיר פאח'ורי, עמית באקדמיה ע"ש פולונסקי, מכון ון ליר בירושלים

ד"ר אסף דוד משוחח עם ד"ר אמיר פאח'ורי על היכולת להסתכל מעבר לרגע ולרגש המיידי אל חזון של תקווה. תקווה שכזו נדרשת עכשיו, על סף התהום, יותר מתמיד, והיא יכולה להיוולד לא רק דרך מבנים פוליטיים מורכבים, אלא גם באמצעות יחסים אישיים. יש צורך לחפש דרך אחרת, לדחות את הכוחות בשני הצדדים שמבצעים דה-הומניזציה של הצד השני, ודוחפים לעוד השפלה ועוד אלימות, ולחזק את הקולות המעוניינים לחפש פיוס. נדרש מאמץ אקטיבי לייצר ערבות הדדית, לראות שבאומה השנייה יש כאלה הרוצים לפתוח זרועות ולהושיט ידיים לצד השני: לחפש אותם, להאמין בקיומם ולטפח אותם, אחרת לא רק שנחיה על החרב, אלא גם נמשיך למות על החרב.

מקבץ שני

שיחות "זמן מלחמה" יפורסמו בכמה מקבצים. השניים הראשונים זמינים כעת לצפייה, ובהם השיחות הבאות:

על חיים משותפים ומצב השמאל בזמן הזה 

פרופ' ניסים מזרחי, החוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת תל אביב; מכון ון ליר בירושלים
ד"ר דב חנין, חבר כנסת לשעבר

ד"ר דב חנין ופרופ' ניסים מזרחי בוחנים יחד את חזון החיים המשותפים. ד"ר חנין חושש שממשלות ישראל מובילות אותנו למצדה, ושהקיצונים בשני הצדדים מחזקים זה את זה – ומאמין שחייבים להמשיך בדרך של ניסיון לייצר פתרון מדיני ומרחב משותף, לא רק ליהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, אלא גם לחילונים, דתיים ומסורתיים. מי שעוד אינו יכול לעשות זאת, פרופ' מזרחי מוסיף, הוא השמאל העולמי, שהתגייס כנגד ישראל בלי שום ענווה או ידע, רק מתוך מבנה אידיאולוגי שאינו מסוגל להכיל אמביוולנטיות. במקום שהמרחב האקדמי באמריקה יהפוך למרחב פתוח, סקרן, דיאלוגי, הוא הפך לזירת התגוששות בין קבוצות.

על טראומה קולקטיבית והחלמה

ד"ר עפרי אילני, מכון ון ליר בירושלים
ד"ר יונתן אלשך, סמית קולג', מסצ'וסטס

אנו מצויים באחד הרגעים המדממים ביותר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אלימות רצחנית גוררת התקפה צבאית, וקשה לראות אור בקצה המנהרה. עם זאת, במקומות רבים בעולם שבהם היו סכסוכים מדממים, פשעי מלחמה ואפילו ג'נוסייד, הצליחו הצדדים להיחלץ ממעגל הדמים. השיחה עם ההיסטוריון והחוקר יהונתן אלשך עוסקת בכמה מקרים של סכסוכים שהסתיימו – בין השאר בבוסניה-הרצגובינה וברואנדה. מה נדרש כדי לעבור מטראומה להחלמה ושיקום?

על אנטישמיות ושנאות אחרות

ד"ר כרמה בן יוחנן, החוג למדע הדתות, האוניברסיטה העברית בירושלים
סיוון בסקין, משוררת ומתרגמת

מה משמעותם ההיסטורית והמוסרית של אירועי 7 באוקטובר? איך מחזיקים יחד אפשרויות מרובות ולעיתים סותרות להבין ולהמשיג את מה שקרה? המשבר הפוליטי, המחדל הצבאי, האנטישמיות הגואה בעולם, התפרצות הרוע, שאלת הכיבוש והאופק המדיני – כל אחד מהמרכיבים הללו מייצר סיפור אחר על המלחמה וקורא לנו להתמודדות אחרת עם המצב. החברה שלנו נתבעת לתהליכים אינטלקטואליים ורגשיים מורכבים מאוד, שקשה לעמוד בהם בלי לסגת לחבילות מוכנות מראש של רעיונות והזדהויות פוליטיות. ולמרות זאת, האפשרות לדבר על כל הדברים הללו יחד חיונית כדי לחשוב מחדש ולהתגבש מבחינה מוסרית ותרבותית אל מול המשבר. 

"תקווה רדיקלית" - שיחה על הניסיון האישי והאנושי מול חורבן

ד"ר אדנה זאוודו-גביינש, עמית באקדמיה ע"ש פולונסקי, מכון ון ליר בירושלים
עו"ד מאי פונדק, מנכ"לית "ארץ לכולם" – תנועה משותפת ליהודים ולפלסטינים

"תקווה רדיקלית" היא היכולת האנושית לשמר תקווה גם ללא עוגן מטריאלי או מציאותי לאחוז בו, גם לנוכח חורבן אישי וקהילתי. אירועי 7 באוקטובר והמלחמה הנמשכת מאז תובעים מאיתנו לבחור בעמדה של "תקווה רדיקלית", שהיא האפשרות לחיים ולעתיד. אנחנו יודעים מההיסטוריה שלנו ושל עמים אחרים שהאלימות הרצחנית שהיינו עדים לה, והאלימות המתמשכת של המלחמה, אינן נמצאות מחוץ לספקטרום האנושי אלא הן הצד האפל של החוויה האנושית. כנגדה אפשר להציב את הבחירה בחיים שמניחה את הפגיעות המשותפת לכל בני האדם ואת הצורך של כולם בבית, בחופש ובביטחון.

ריבונות מפוצלת: בין מלחמה, פשיעה וטרור

ד"ר שאול סתר, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים; מכון ון ליר בירושלים
ד"ר אילת מעוז, עמיתה בתוכנית עמיתי מרטין בובר, האוניברסיטה העברית בירושלים

באוקטובר 2023 התערערה ריבונות המדינה, שהפקירה את ביטחון אזרחיה ולאחר מכן לא סיפקה להם שירותים חיוניים. אבל ייתכן שאנחנו חושבים על ריבונות בצורה טוטאלית, ואילו היום היא מופיעה בצורה מפוצלת, כשהיא מאצילה סמכויות לקבלני משנה שונים. ד"ר סתר וד"ר מעוז שוחחו על היחסים בין ריבונות לאלימות דרך הקשרים בין  מדינת ישראל לחמאס, לארגוני הפשיעה בחברה הערבית, לכוחות השמרניים בפוליטיקה הפלסטינית, למתנחלים בשטחים ולארגוני החברה האזרחית.

איך אפשר עכשיו "לגדל את התקווה"? על ספרות, מצור ומלחמה 

ד"ר יונתן מנדל, החוג למזרח תיכון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; מכון ון ליר בירושלים
אנטואן שלחת, מבקר ספרות ופובליציסט

איך מדברים על תקווה ברגע קשה כל כך? מחמוד דרוויש, שגם הוא חי בזמנים לא קלים, אמר שצריך להיאחז בתקווה ולגדל אותה. אכן, לא רק אירועי 7 באוקטובר ומה שקורה בעזה מביאים לידי ייאוש, אלא גם ההקשר של סכסוך מתמשך שקשה לראות את סופו. לאמנות, ובייחוד לספרות, יש תפקיד חשוב והוא להציג קולות אחרים, לזרוע ולטפח תקווה – וגם לסייע בהיכרות הדדית בין פלסטינים ליהודים, שנמצאת כרגע בשפל. בייחוד נכונים הדברים לגבי רצועת עזה, מקום נשכח ומבודד מאוד בקרב שני העמים. גם כאן כדאי להאזין לדרוויש: "אתם העומדים במפתן – היכנסו, שתו איתנו קפה ערבי (אולי תרגישו שאתם אנשים כמונו)".

מקבץ ראשון

שנאה, אהבה ותקווה: רגשות ופוליטיקה בעת הזאת

פרופ' שי לביא, ראש מכון ון ליר בירושלים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
פרופ' אווה אילוז, המחלקה לסוציולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

הרגע שאנו נמצאים בו מעורר הרבה מאוד רגשות – פחד, שנאה ורגש נקמה לצד רגשות של שייכות, תמיכה וסולידריות. איך פועלים רגשות בחיים הפוליטיים, איך הם משתתפים בשיח ומעצבים אותו ואת האפשרויות הפוליטיות? פרופ' שי לביא ופרופ' אווה אילוז משוחחים על השנאה שלנו כלפי אחרים ועל השנאה של אחרים כלפינו; על כוחה הגדול של הסולידריות בחברה הישראלית ועל ניצנים של תקווה לצמיחתן של בריתות פוליטיות חדשות מתוך הרגע הנורא הזה.

"צחצוח חרבות הברזל": על מידתיות, פיכחון וצניעות

ד"ר אסף דוד, ראש תחום ישראל במזרח התיכון במכון ון ליר בירושלים
פרופ' יגיל לוי, חוקר יחסי צבא–חברה; המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת, האוניברסיטה הפתוחה

היסטורית, כאשר הצליחה מדינת ישראל להתמודד עם איומים צבאיים, הדבר נעשה באמצעות שילוב של כוח צבאי ומהלך מדיני – ולכן המחדל של 7 באוקטובר איננו רק מחדל צבאי אלא גם מחדל מדיני. ההחלטה של מדינת ישראל להחליש כוחות פוליטיים פלסטיניים ולבנות צירים עוקפי-פלסטינים עם מדינות ערביות במזרח התיכון חיזקה כוחות פרו-צבאיים בעזה והחלישה כוחות שהיו יכולים להתחרות בהם. לא רק במבט לעבר אלא גם במבט לעתיד, אסור להתעלם מהמישור המדיני.

מוח וזיכרון בימים של הישרדות

ד"ר יוכי פישר, ראשת תחום דת, קדושה וחילון במכון ון ליר בירושלים
פרופ' אלי וקיל, נוירופסיכולוג וחוקר מוח, על אופן פעולתו של הזיכרון הטראומטי במוח ובתרבות; פרופסור אמריטוס, לשעבר ראש המחלקה לפסיכולוגיה וראש המעבדה לזיכרון ואמנזיה במרכז הרב-תחומי לחקר המוח ע"ש גונדה באוניברסיטת בר-אילן

לזיכרון יש ערך הישרדותי. בני אדם זוכרים איפה יש סכנה ואיך אפשר להינצל ממנה. לכן, ברגעים הישרדותיים כמו זה שאנחנו חווים עכשיו, הזיכרון נצרב בעוצמה רבה במוח ובסיפור התרבותי. בגלל האופי המתמשך של האירועים כרגע ושל הצטברות הזיכרון הטראומטי – האישי והקולקטיבי – חוויית הזמן שלנו שונה מהרגיל, ואנחנו חווים "זמן היסטורי דחוס" שאופיו הוא כזה שאנו מתקשים מאוד לראות או לדמיין מתוכו לאן אנו הולכים. הזיכרון איננו מצלמה, הוא מערכת פרשנית של יחידים וציבור. כדי לצאת בהמשך מתוך הרגע הדחוס הזה יידרשו לא רק תיעוד האירועים אלא גם מערכת פרשנית חיובית שתאפשר לשקם את החיים ואת הזיכרון.

טראומה כמשמעות: על הבנה ואי-הבנה של הרגע הזה

בן בורנשטיין, דוקטורנט באוניברסיטת תל אביב, מנהל תחום אתגר החיים המשותפים במכון ון ליר בירושלים
פרופ' קרול קדרון, החוג לאנתרופולוגיה, אוניברסיטת חיפה

השיחה עסקה באופן שבו ישראלים מבינים את המלחמה ואת האירועים הקשים של 7 באוקטובר, באמצעות שלל מסגרות פרשניות הנטועות בתרבות; בקריסה של מסגרות פרשניות קודמות ובצורך למלא את הוואקום באמצעות בנייה של משמעויות חדשות – לעיתים מתוך שימוש במטפורות של טראומה הלקוחות מן ההיסטוריה והיצירה היהודית. השיחה חידדה את החשיבות העצומה של תרבות ועולמות משמעות בעיצוב חוויית הכאב וההתמודדות עימו, והקשר בין אופני חוויית הכאב לבין עיצוב של זהויות מוסריות ושינויים פוליטיים ארוכי טווח.

"הנורמליות החדשה": חיים בשגרת חירום

ד"ר חגי בועז, ראש תחום מדע, טכנולוגיה וחברה במכון ון ליר בירושלים
פרופ' נדב דוידוביץ', רופא מומחה באפידמיולוגיה ובריאות הציבור, מנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

מתי כבר נחזור לשגרה? מתי נחזור לחיים נורמליים? את השאלות הללו אנחנו שואלים יותר ויותר בשנים האחרונות. החיים שלנו מתנהלים לנוכח משבר מתמיד, לנוכח איום שאולי התוכן שלו משתנה אבל הוא תמיד קיים, תמיד שם. האם יש דבר שנקרא "נורמליות"? גם בשיח הציבורי וגם בשיח האקדמי משתמשים היום יותר ויותר במטבע הלשון "הנורמליות החדשה". אבל מהי הנורמליות החדשה? ואיך, אם בכלל, היא קשורה למצב החירום שאנחנו נמצאים בו היום?

דימויים במלחמה, מלחמת הדימויים

ד"ר שאול סתר, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, מכון ון ליר בירושלים
ד"ר לליב מלמד, המחלקה לקולנוע, אוניברסיטת כרונינגן, הולנד

7 באוקטובר היה רגע הפצעתה של הממשות בגולמיותה האכזרית, אך גם היה עשוי מראשיתו מדימויים- צילומם, שידורם והפצתם. האם נכון להתבונן בתמונות מאוקטובר 2023 רק על בסיס ערך האמת שלהן, או שיש להבינן גם על רקע של מלחמת דימויים? כיצד הרשתות החברתיות ממסגרות את תפיסת המציאות הפוליטית? האם אנו עדים לניצחון הטכנולוגיה או לתבוסתה? והאם, בסופו של יום, הדימויים מזינים אותנו, או שאנחנו מסוחררים מדימויים שיצאו משליטה?