פרפורמנס של "נאמנות" במדיה הדיגיטלית בישראל בשפה הרוסית

המאמר בוחן מהלך שבו מתורגם יחסם הרגשי של מהגרים כלפי רוסיה וישראל — שתי זירות שונות אך בנות השוואה של תפניות אי־ליברליות ומצב מלחמה. ההשוואה האנליטית של המחברות אינה תרה אחר דמיון מבני מהותי בין שני המשטרים, אלא עוקבת אחר האופן שבו רפרטוארים רגשיים ומוסריים, וכן דפוסים של צריכת תקשורת שעוצבו תחת המשטר הכמו־סמכותני ברוסיה של פוטין, מתורגמים, מותאמים ומופעלים מחדש בהקשר הפוליטי של נסיגת הדמוקרטיה בישראל. המחברות בוחנות תכנים דיגיטליים המופקים על ידי יוצרי תוכן דוברי רוסית בני ובנות המעמד הבינוני שהגיעו לישראל בעשור האחרון, ומנתחות את האופן שבו הם מפרשים את תפיסות הנאמנות הפוליטית שלהם כלפי המדינה והמשטר החדשים לאור דפוסי הימנעות מאינטראקציה עם המדינה שסיגלו לעצמם ברוסיה של פוטין. הדיון בפרקטיקות יצירת התוכן של דוברי הרוסית בישראל משרטט את מרחב ההגירה כזירה שבה מתעצם הצורך בהשוואה ככלי פרשני. במעבר בין הקשרים פוליטיים ולאומיים, שחקנים חברתיים נדרשים לבחון דמיון ושוני בין רפרטוארים אזרחיים מוכרים ולפתח דרכים לתרגם, להתאים או לשעתק אותם בהקשר החדש. חוויית ההשוואה משמשת כאן כאמצעי פרשני שבאמצעותו המהגרים מארגנים מחדש עמדות של נאמנות, ביקורת ושתיקה, וממקמים את עצמם בתוך סדר פוליטי ואזרחי משתנה.