לשירות צבאי ולהשתתפות במלחמה נודע תפקיד מפתח בעיצוב זהויות לאומיות ואישיות, בפרט בחברות מיליטריסטיות. בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022 התגייסו מאות ישראלים למשימות לחימה, חילוץ וסיוע הומניטרי. מאמר זה בוחן את השפעת ההשתתפות במלחמה על תהליכי הבניית הזהות של המתנדבים, שרובם מהגרים או צאצאי מהגרים מהמרחב הפוסט־סובייטי. באמצעות ניתוח של שלושים סיפורי חיים של מתנדבים ומתנדבות שפעלו באוקראינה בין השנים 2022–2024, המחקר מתחקה אחר יחסי הגומלין שבין הרקע ההגירתי והביוגרפי של הנחקרים ובין חוויות המלחמה שלהם.
בהתבסס על הסוציולוגיה הפיגורציונית של נורברט אליאס, המאמר מנתח את דינמיקות הזהות של הנחקרים ואת האופנים שבהם הביוגרפיה האישית וחוויות הלחימה מתווכות את יחסם ליחידות התייחסות חברתיות, ממשיות ומדומיינות כאחד. המסקנה המרכזית העולה מן המחקר היא כי ההשתתפות במלחמה זרה נתפסת כהזדמנות לעיצוב מחדש, ואף ל"תיקון", של סיפור החיים האישי והמשפחתי, אך בד בבד היא מהווה אירוע משבש זהות. בעוד עבודת הזהות של הנחקרים חותרת לכינונה של סובייקטיביות א-לאומית, המשוחררת מהמחויבות הכפולה לזהות הישראלית והפוסט־סובייטית גם יחד, ההשתתפות במלחמה מולידה חוויית זהות עמומה ומקוטעת המלווה אותם במהלך תקופת ההתנדבות ואחריה.